החלטה בתיק בש"א 1439/08

הארכת מועד להגשת ערעור

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' הרשם אורי פוני) בת"א 1189/06.

כללי

1.       המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים ונגד חברת סייד אחמד ובניו חניונים בע"מ, חברה למתן שירותי חניה (להלן: "החברה"), בדרישה לתשלום חוב ארנונה שהצטבר לסך של 2,411,309 ש"ח. התביעה התקבלה ופסק דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 3.12.06.

2.       במקביל להליך שהתקיים בפני בית משפט קמא, ניהלו המשיבים בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, הליך של ערעור על החלטת מנהל הארנונה בקשר לחיוב הארנונה, נשוא התביעה בסדר דין מקוצר (עמ"נ 325/06) (להלן: "הערעור המינהלי").

המבקשים פנו לבית משפט קמא בבקשה להשהות את החלטתו בבקשת רשות להתגונן שהגישו, עד להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בערעורם.

3.       ביום 14.11.06 נדחה ערעורם של המבקשים. ביום 27.11.07 פנתה המשיבה בבקשה לבית משפט קמא ויידעה אותו בדבר דחיית ערעורם של המבקשים, וביקשה כי ינתן פסק דין המקבל את תביעתה. בית משפט קמא קיבל את הבקשה ודחה, ביום 28.11.06, את בקשת הרשות להתגונן שהגישו המבקשים והחברה הנתבעת. ביום 3.12.06 נתן בית משפט קמא פסק דין בתובענה, בו חייב את המבקשים ואת החברה בתשלום חוב הארנונה על יסוד כתב התביעה, לפיו המבקשים הנם בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה.

4.       הבקשה שבפני, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין זה של בית משפט קמא, הוגשה ביום 6.2.08, למעלה משנה לאחר שניתן פסק דין זה.

טענות הצדדים

5.       לשיטת המבקשים, בקשתם לרשות להתגונן התבססה על הטענה, לפיה אין לחייב אותם באופן אישי בחבויות החברה, שכן, לטענתם, הם אך בעלי מניות בה. המבקשים טוענים כי בית-משפט קמא החליט כי לא תינתן החלטה בבקשת רשות להתגונן, אלא לאחר שיוכרע הערעור המינהלי. משהוכרע הערעור, המתינו המבקשים להמשך הדיון בבקשתם לרשות להתגונן בבית משפט קמא, אולם ביום 28.11.06 ניתן פסק דין נגדם בהעדר הגנה ומבלי שהומצא להם. לטענתם, נודע להם לראשונה על פסק הדין שניתן נגדם בחודש אוקטובר 2007, עת קיבלו הודעה כי נפתח נגדם הליך הוצאה לפועל. לשיטתם, הם מיהרו והגישו בקשה לביטול פסק הדין בתוך שלושים יום מהמועד בו נודע להם על כך שננקט  הליך בלשכת ההוצאה לפועל. לטענתם של המבקשים, סבר בא כוחם כי זהו ההליך הנכון לתקיפת פסק הדין, אולם משנתקבלה תגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק דין, נוכח בא כוחם של המבקשים כי ההליך הנכון לתקיפת פסק הדין הוא בדרך של הגשת ערעור. מכאן, בקשתם דנן להארכת המועד להגשת ערעור זה.

6.       המשיבה טוענת כי במקרה דנן לא מתקיים כל טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים מאוד, שכן המבקשים הם בעלי השליטה ובעלי המניות היחידים בחברה, אשר קיבלו את ההחלטות הרלבנטיות שלא לשלם את חוב הארנונה למשיבה, ולפיכך, אין הם יכולים להסתתר מאחורי כסותה של החברה. לשיטת המשיבה, היא פעלה כדין בהתאם להוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992, הקובע כי לרשות מקומית הסמכות לגבות חובות ארנונה אף מבעל שליטה בחברה פרטית.

המשיבה טוענת כי המבקשים לא קיימו את החלטות בית משפט קמא, שחייבם להודיעו בדבר תוצאת הערעור המינהלי על מנת שיקבע מועד לדיון בבקשתם לרשות להתגונן, שם היתה מתבררת שאלת חיובם של המבקשים בחוב הארנונה בנוסף לחיובה של החברה. על-כן, מבקשת המשיבה שלא לתת למבקשים להיבנות ממחדלם זה, במיוחד לאור הזמן הרב שחלף מהמועד בו נדחה ערעורם בבית המשפט לעניינים מינהליים או ניתן פסק דינו של בית משפט קמא.

דיון

7.     מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל-כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, לא פורסם).

       בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה, בנסיבות מסויימות, מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. לכך תובא התייחסות בהמשך. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק)). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. 

8.     בענייננו, בהליך בפני בית משפט קמא הסכימו הצדדים כי הדיון בבקשת המבקשים לרשות להתגונן ידחה עד להכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור שהגישו המבקשים כנגד מנהל הארנונה. בהתאם לכך, קבע בית משפט קמא כי בא כוח המבקשים יעדכן את בית המשפט באשר לתוצאת הערעור המינהלי, וכי עליו לעשות כן בסמוך לאחר הכרעת הערעור (ר': פרוטוקול דיון מיום 10.5.06 - נספח א' לתשובת המשיבה; החלטה נוספת מיום 17.10.06 - נספח ב' לתשובת המשיבה).

הערעור נדחה ביום 14.11.06. אין מחלוקת כי המבקשים לא הודיעו את בית המשפט בדבר תוצאת ההליך, כפי שחוייבו על ידו. המשיבה היא שהודיעה לבית משפט קמא כי הערעור נדחה וביקשה לדחות את בקשת המבקשים לרשות להתגונן. בקשתה נתקבלה ביום 28.11.06. המבקשים טענו כי לא ידעו שבקשתם זו נדחתה, אולם טענה זו נטענה בלא כל ביסוס ומנגד, המשיבה המציאה אישור מסירה  המלמד כי דחיית בקשת המבקשים לרשות להתגונן הומצאה למבקשים באותו היום בו ניתנה (נספח ג' לתשובת המשיבה).

המבקשים טוענים כי הגישו בקשה לביטול פסק הדין בתוך שלושים יום מעת שנודע להם על הליך הוצאה לפועל שנפתח נגדם בחודש אוקטובר 2007. ואולם, גם טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שצורפה לה כל ראיה ואף מבלי שצויין התאריך בו הוגשה בקשה זו. בעניין זה הוסיפה המשיבה פרטים, לפיהם  המבקשים הגישו ביום 21.10.07 לבית משפט קמא בקשה לתיקון החלטה, בה ביקשו כי פסק הדין ישונה באופן שיושמטו שמות המבקשים והחברה תחוייב במלוא הסכום הנתבע.

הבקשה נוסחה בצורה לאקונית ומעורפלת, החסרה, בין היתר, את פירוט התאריכים הרלבנטיים, ובכלל זה משך האיחור בהגשת הערעור המבוקש. כמו כן, הבקשה נעדרת  ביסוס ראייתי.